מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית ירושלים

פסק דין

אחריותה של העיריה לנזקים שנגרמו לרכב בעקבות נפילת עץ המצוי בתחומה, היא השאלה העומדת על הפרק במקרה זה.

עיקרי העובדות

במועדים הרלבנטיים לתביעה היתה התובעת מבטחת רכבו של מר אוחיון דוד (להלן: "הרכב המבוטח" ו"המבוטח" בהתאמה). ביום 12.12.10 חנה הרכב המבוטח ברח' קיבוץ גלויות 4 בירושלים. כאשר הגיעה אשת המבוטח לרכב החונה מצאה ענף גדול של עץ שנפל על הרכב, פגע בו וגרם לו נזקים, כמתואר בחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסכום ששולם על ידה כתגמולים למבוטח, לרבות שכ"ט שמאי, ובסה"כ 9,370 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. 

התובעת טוענת כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לרכב הואיל והעץ אשר נפל היה מצוי בשטח ציבורי ומוטלת היתה על הנתבעת החובה לבדוק את העצים בשטחה ולדאוג לסילוק של כל מפגע בשטח. אי מניעת נפילת העץ על ידי הנתבעת מהווה רשלנות מצידה. כן טוענת התובעת לתחולת "הכלל מדבר בעד עצמו" על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין וכי על הנתבעת להוכיח העדר רשלנות מצידה.

הנתבעת אינה מכחישה את העובדה כי אכן קרס עץ במועד הנטען ואף אינה מכחישה את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, כי היא פעלה ופועלת לתחזוקה שוטפת של העצים שבתחומה המוניציפלי על מנת למנוע נפילת עצים וענפים, וכי לא היה סימן מקדים היכול להזהיר על קריסת העץ. מזג האוויר הסוער ששרר באותו יום הביא לקריסתו של העץ ולנתבעת לא היתה דרך לצפות את נפילתו. לשיטת הנתבעת, מזג האוויר הסוער הוא בבחינת מעשה ידי שמים, אשר אין לנתבעת שליטה עליו, ואין להטיל עליה אחריות בשל כך שהעץ קרס בגינו. עוד טוענת, הנתבעת כי אין תחולה לכלל "הדבר מדבר בעדו וכי נטל הראיה מוטל על כתפי התובעת.      

דיון והכרעה

נדמה שאין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית שחבה הנתבעת כלפי תובעים, אשר סבלו נזקים כתוצאה מקריסת עץ המצוי בשטח שבבעלותה, בשליטתה ובחזקתה. כך גם אין מחלוקת לגבי חובתה של הנתבעת למנוע ולהסיר מכשולים בתחום שטחה. השאלה העומדת לדיון היא האם היה על הנתבעת לצפות את האירוע של קריסת העץ הנידון והאם התרשלה הנתבעת בחובתה למנוע את הנזק.

נטל ההוכחה

בטרם אדון בשאלה זו, אתייחס תחילה לטענת התובעת בדבר העברת נטל הראיה לנתבעת מכוחו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. בעניין זה אין בידי לקבל את טענת התובעת. נפסק, כי במקרה בו מדובר בקריסת עץ המצוי בשטחי מועצה מקומית, לא מתקיימים התנאים להחלת הכלל "הדבר המדבר בעד עצמו" לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ראו: ע"א 15084-02-11 מ.מ. פרדס-חנה-כרכור נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (להלן:"עניין פרדס חנה"), וראו גם: ת"א 5455/03 ביטוח ישיר נ' פשטיין מרים [פורסם בנבו]; ת"א (שלום –ת"א) 44949/04 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית נווה מונוסוןן [פורסם בנבו]). מכאן, שנטל ההוכחה בנוגע לחובת הזהירות הקונקרטית והפרתה מוטל על התובעת. לנוכח קביעה זו, יש לבחון את הראיות שהובאו בפני.

חובת הזהירות הקונקרטית

מטעם התובעת העיד מר דוד אוחיון בלבד, המבוטח. מר אוחיון העיד כי אשתו חנתה את הרכב ליד העץ שנפל, במקום בו היא רגילה לחנות. מעדותו של מר אוחיון עולה, כי מדובר במקום בו אשתו נוהגת לחנות בתדירות גבוהה, וכי מעולם לא אירע דבר כזה קודם לכן. עוד העיד מר אוחיון כי אותו יום היה גשום מאוד וכי היו רוחות חזקות.

אין די בראיות שהובאו על ידי התובעת כדי להרים את הנטל להוכיח כי האירוע כפי שאירע והנזק שנגרם היה צפוי או ניתן היה לצפותו. מטעם התובעת לא הובאה ראיה כלשהי בקשר לטיבו של העץ ומצב נטיעתו או אופן צמיחתו של העץ עובר למועד הקריסה, אשר היה צריך להזהיר את הנתבעת מפני סיכון קיים ואשר מחייב היה נקיטת אמצעי מנע שהיה בהם למנוע את הנזק שאירע (ראו והשוו: עניין פרדס חנה לעיל). התובעת אף לא טענה והוכיחה קיומם של סימנים מקדימים להיתכנות האירוע.

בטופס ההודעה שמסר מר אוחיון לחברת הביטוח וכן בעדותו בפני, נטען כי העץ נפל בעקבות רוחות חזקות אשר נשבו באותו היום. עצם העובדה כי העץ נפל בשל מזג אוויר סוער אין בה כשלעצמה לפטור את הנתבעת מאחריות, ואילו היתה התובעת מביאה ראיות כלשהן שמהן ניתן היה ללמוד על אפשרות הנתבעת לצפות את קריסת העץ, יכול וניתן היה לקבוע קיומה של חובת זהירות קונקרטית. אלא שבמקרה זה לא הובאה ראיה כלשהי על ידי התובעת שיש בה להוכיח כי האירוע כפי שאירע והנזק שנגרם, היה צפוי או היה ניתן לצפותו, ועל כן לא הוכחה קיומה של חובת זהירות קונקרטית שמוטלת היתה על הנתבעת בנוגע לאפשרות קריסת העץ והסבת הנזק שנגרם בעקבותיו.

הפרת חובת הזהירות

ואולם גם אם אניח, כי הוכחה קיומה של חובת זהירות קונקרטית מצד הנתבעת, הרי שלא הוכח כי הנתבעת התרשלה, שכן הנתבעת הוכיחה כי נקטה אמצעי פיקוח זהירים כפי שנדרש ממנה, על מנת למנוע את הנזק.

מטעם הנתבעת העיד מר אבינועם משה, מנהל אזור בעירית ירושלים במחלקת הגינון, אשר אחראי על האזור בו אירעה נפילת העץ. מר משה העיד כי מדי יום הוא מסתובב באזור שבתחום אחריותו ואם הוא רואה עץ או ענף מסוכן הוא דואג להזמין צוות שיגזום אותו. עוד העיד מר משה, כי לפני החורף העיריה דואגת לבצע גיזומים של ענפים מסוכנים. בנוסף, אם מתקבלת תלונה על עץ מסוכן הוא מגיע למקום על מנת לבדוק את העץ וממליץ כיצד לפעול. אשר לעץ נשוא התביעה, העיד מר משה כי לאחר הנפילה התגלה שיש בעץ ריקבון. העד הבהיר כי במקרה זה לא ניתן היה לראות את הריקבון מראש, שכן ישנם ריקבונות שלא ניתן לראות מבחוץ.

נוכח עדותו של מר משה, הרי שהנתבעת הוכיחה כי נקטה באמצעי הזהירות והפיקוח הסבירים על מנת למנוע את קריסת העץ. העד הבהיר כי באופן שוטף מבוצעות עבודות של תחזוקת העצים ואף לפני החורף דואגת העיריה לבצע פעולות גיזום של ענפים מסוכנים. עוד הובהר בעדותו, כי במקרה זה לא ניתן היה לראות את הריקבון בעץ לפני התרחשות האירוע וכי לא היו סימנים מקדימים לנפילת העץ. טענת התובעת כי ההימנעות מלגזום את העץ נוכח הריקבון שהתגלה בו לאחר קריסתו מהווה התרשלות היא בבחינת "חכמה שלאחר מעשה". הואיל ולא ניתן היה לראות את הריקבון בעץ, הרי שעובדי הנתבעת לא היו יכולים לצפות מראש את הצורך בגיזום העץ.

הנתבעת הגישה דו"ח פעילות של מחלקת הגננות בעירית ירושלים לחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2010. מדו"ח מחלקת הגננות עולה, כי במהלך חודשים אלה בוצעו פעולות של גיזום עצים ברחובות שונים אשר בתחום אחריותו של מר אבינועם משה. איני מקבלת את טענת התובעת כי העובדה שבדו"ח לא מופיעה פעולה של גיזום או כריתת עצים ברחוב קיבוץ גלויות, בו אירעה נפילת העץ, מעידה על התרשלות הנתבעת. הדו"ח מפרט פעולות מונעות שביצעה מחלקת הגננות בעירית ירושלים, מקום שהיה צורך לעשותם. במקרה זה, לא מצאה הנתבעת מקום לכרות את העץ או לגזום אותו, שכן כאמור לא היו סימנים מקדימים לכך שהעץ עומד ליפול או שהוא מהווה סכנה, ועל כן לא מצוינת בדו"ח פעולה של גיזום עצים ברחוב נשוא האירוע.